למה השלג נחשב במקורותינו לסמל הכפרה והמחילה?
“אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ” (ישעיהו א יח)
כמובן הצבע הלבן הטהור הוא סיבה, אבל לא רק.
השלג מיישר ומעגל הכל.
אינו דומה מי שבא לראות שלג בחרמון למי שרואה את השלג בהרי מגוריו. אותו מקום לפתע שונה בתכלית: אין הבדל בין מדרכה לכביש, ערימות גרוטאות הופכות לגבעות צחורות ומדרונות סירה קוצנית לקצפת חלקה. הכל מתיישר, הכל נרגע. אלו שזוכים לראות את השלג יורד, יודעים גם שהשלג הוא שקט. בלילה שכולו רעש אתה יודע שאין שלג. אבל אם לפתע דממה דקה: אתה יודע, הוא הגיע. לא ברעש ולא ברוח ולא באש, קול דממה דקה.
וזה סוד הכפרה. כפרה היא מלשון כיסוי: לכן מִכסה ארון העדות נקרא כַּפֹּרֶת, והחומר המכונה כֹּפֶר שימש לכיסוי ולציפוי, כפי שנצטווה נח על התיבה: “וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר”.
והשלג מכסה הכל.
והשלג מכפר את הכל.
(ואולי מכאן המילה כפור: משום שהוא מכסה את הארץ)
אומרים שלהדחיק, או לכסות זה לא טוב ושכדי לתקן צריך לחפור ולחטט ולהעמיק. אבל זה לא תמיד נכון. השלג מדחיק ומכסה ואומר, נו לא נורא בוא תראה איך גם הרחוב האפרורי שלך יכול להפוך לכמה שעות לארמון של עננים. השלג מכסה ומדחיק ומסתיר ועוטף ולכן מכפר, זה סוד כוחו. על כל פשעים תכסה אהבה.
בית המקדש נקרא גם “לבנון” משום שהוא מלבין עוונותיהם של ישראל. לכן יש קשר אמיץ מאוד בין המקדש לבין הרי הלבנון. מהרי הלבנון המושלגים החלו לבנות את בית המקדש. משם הגיעו העצים ומשם הגיע האדריכל הגדול של המקדש: “אִישׁ-חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה.. בֶּן-אִשָּׁה מִן-בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי”.
לבן, שקט ומיישר. על כן השלג סמל ההתחלה והמחילה.
ונינוחות זו איננה רק בשעת ירידתו. השלג אינו גורם לשיטפונות הזעף הגורפים את מי הגשמים לים. השלג מחלחל לאט לאט, כמו טפטפת איטית, ומרווה את האדמה לעומקה.
שלג על עירי, נח כמו טלית.
מחכה כבר לסם הלבן הזה שינקה את הנפש.
