אחרי 15 שנות הורות לילדים החלטתי לחשוף את השיטה החינוכית הסדורה שלי, והיא הולכת ככה:
אין שום שיטה.
כלומר, אני משתדל ללמוד הרבה, לקרוא, ללמוד מטעויות שלי וטעויות של אחרים, אבל אין אף שיטה שאני מוכן ללכת איתה עד הסוף על קרביה וכליותיה. מסביבי עשרות חסידים שמרצים בלהט על שיטות שונות שיביאו את המזור לכל תחלואי ויהפכו את הבית שלי למכונה משומנת היטב בה הילדים שוטפים כלים, עושים שיעורים בזמן, אומרים ביטה-שיין ודנקה-שיין, וכמובן הכל עם חיוך מאוזן לאוזן ומתוך הנעה פנימית עמוקה. שיטות שמבטיחות לי איך לדבר שהילדים יקשיבו ולהקשיב שהילדים ידברו, שיטות חפציבה להיכרות עמוקה עם הסיבות האמיתיות שמפעילות אותי ועוד ועוד…
ובלי ציניות, אני לא מזלזל באף שיטה אבל כן יש בי פחד מובנה מכל אידאולוגיה טוטאלית או מכל מי שמציע לפתור את כל בעיותיי במחי איזו שיטה אחת חובקת כל.
כי לפעמים אני מסתכל על אלה שלמדו איזו שיטה סדורה כזו ואני נמלא רחמים. הם משליכים את האינטואיציות שלהם לפח ומנסים למלא אחר הוראות השיטה, כאילו ילד הוא רהיט של איקאה שאפשר ללמוד להרכיב אותו מפרוספקט (ואני הרי גם ברהיטים של איקאה נכשל…). אבל הכי גרוע- שכשזה לא עובד נמלאים ביקורת עצמית, אולי לא מילאנו נכון ת’הוראות או מה פה לא עובד ואיך הילד שלי לא מחייך/מקשיב/עוזר כמו בפרוספקט, והם נעצבים אל ליבם. ומעצב כידוע קשה לצמוח.
אז מהי השיטה?
את ואתה, אתם השיטה.
תלמדו, תשמעו, תעשו עבודת המידות, אפשר אפילו ללכת לאיזה קורס הורות נחמד. כלים חדשים ורעיונות חדשים זה דבר נהדר. אבל אז תחזרו הביתה- ותשאלו את עצמכם- זה מתאים לי? או- מה מזה מתאים לי? חלק תיקחו, ומה שהאינטואיציה שלכם אומרת- זה לא אני, תזרקו לפח הקרוב.
אמרו לכם לא ללכת לתינוק בוכה עד שעוברות 10 דקות, אבל הלב האימהי אבהי שלכם נצבט לרסיסים מהבכי? רוצו לילד וחבקו אותו ולעזאזל השיטה. אמרו לא להגיד לילד שהוא גאון מידי כי זה מרדים את חוש ההתפתחות, או להיפך רק להחמיא בלי להעיר אף פעם וזה לא מרגיש לכם נכון? לכו עם האינטואיציה.
כי החיים הם חיים, והם מלאי סתירות, ועת וזמן לכל חפץ, ועת לחבק ועת רחוק מחבק, והיום זה מתאים ומחר זה לא ושיטה סדורה שעובדת בכל מצב מתאימה למכונות ספגטי אבל לא לבני אדם.
ובכלל, גם על עצמנו, לא להיכנע לטוטאליות. קיבלת על עצמך דיאטה מסוכר, אבל אחרי שבועיים ממש בא לך מתוק? לך תתפרק על ערגליות תות בילוו הקרוב. נגמלת מעישון אבל את עכשיו בראש החרמון עם האדים המפתים האלה וכל ההרים מסביב ממש צועקים לך- “לא נבראנו אלא בשביל סיגריה זו”- אז יאללה תחטאי באיזה סיג’ קטנה.
עדיף לתת זבחים קטנים ליצר ולא ליפול אחר כך בענק.
הנה נניח אני ממש בעד אוכל בריא אבל הערב עם חמישה ילדים רעבים ואבא עייף אחד נכנעתי למנה המזינה האולטימטיבית- מנה חמה. 5.90 במחסני השוק, 3 דקות הכנה, והכי טוב- שהילדים מהללים ומשבחים אותך כאילו הכנת להם את מנת הגמר של מאסטר- שף (והאמת שהם צודקים זה טעים לאללה. נראה לי גם בריא נשבע שראיתי איזו חתיכת גזר). עת לברוקולי ועת לנודלס בטעם אבקה ויאללה תזרקו אותי לקורס הורות ונגמור עניין.
