חברים שאני משחרר מהחיים שלי הם כאלה שכשאני מתקשר הם נוזפים בי: “מה אתה מתקשר אלי רק כשאתה צריך אותי?!”
כי אחיטוב לימד אותי לפני כמה שנים דבר גדול:
חברים אמיתיים מתקשרים אליך דווקא כשהם צריכים אותך.
אצל רבים יש בראש תסריט חברות כזה: חברות עמוקה כזו של מלא שיחות נפש, התעניינות תמידית במצבך, איגרת שנה טובה בכל חג ואז מתוך זה גם נעזור אחד לשני בעת צרה.
אבל בחברויות של החיים הבוגרים, בתוך חיים עמוסים, התסריט הזה דימיוני מאוד, או רלוונטי לכל היותר על שניים שלושה חברים.
רוב הקשרים שיש לנו הם כאלה שהיו פעם קרובים ויפים אבל בשטף הדברים קשה לתחזק אותם.
ואז, דווקא מתוך המרחק של הזמן, מתגלה איזו חברות הייתה באמת של אהבה ופרגון ובאיזו חברות היה שמץ של מניפולציה.
בחברויות שהיו של אהבה ופרגון, אני יכול להתקשר לחבר שלא דיברתי איתו חמש שנים ולהגיע תוך חצי דקה לעניין עצמו:
“מה הולך אחי, אתה שומע אני פה בצומת כפר חנניה תזכיר לי איך מגיעים למעיין המטריף שפעם היינו בו?”
ככה ישר. לפעמים אחרי זה עם מה נשמע קצר, לפעמים בלי. והוא ישר עונה. וגם מציע עזרה בעדינות.
אבל יש כאלה שאצלם אם אני מתקשר זה מיד יתחיל בקוועץ’ נוזף: “אוו ווה סופסוף כבודו מתקשר! מה קרה אתה נזכר בי פתאום? למה כבר שנתיים לא צלצלת יא נקניק”.
למה? אני אגיד לך למה. כי החיים, הו החיים. זה למה.
ואתם יודעים משהו?
מה גרם זה שניקנק אותי? לזה שעכשיו אני באמת לא ארצה להתקשר אליו גם בעתיד. יש לי חוש ריח חזק מאוד למניפולציות, לניסיון לסחיטה רגשית של אהבה בכוח. בהפוך על הפוך זה שביקש קשר הדוק יותר רק דחה אותי יותר.
וההוא שפשוט ענה ופירגן? דווקא אליו אני אתקשר גם פעם הבאה שאצטרך משהו. וככה מתוך זה הקשר ימשיך ויעמיק, ונתעניין אחד בשני וניפגש ונקשקש. בעצם גם אם לא ניפגש עכשיו שנתיים, לא נורא. כי עם מי שבאמת הייתה אהבה, אתה יכול לדבר איתו גם אחרי חמש שנים שלא התראיתם וככה ישר לזרום פנימה לשיחה. בלי מתח ובלי רגשי ובלי התנצלויות.
כי כך כבר אמר מורנו ורבנו פול מקרטני במשפט שמבחינתו סיכם את כל שירי הביטלס:
“בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן”.
חבר שסוחט אותך רגשית: שיחפש אותך.
חבר שמאיר לך פנים ככה בפשטות בלי רצון לשייך אותך: יקבל קרבה ומאור פנים בחזרה.
ולכן אחיטוב צדק.
חברים אמיתיים מתקשרים אליך דווקא כשהם צריכים אותך.
כשאני בבעיה ואני מריץ בראש למי להרים טלפון, המוח שלי אוטומטית יסנן את כל אלו שדווקא בשם “הקשר העמוק” ידרשו ממני קודם לבוא שבת וקפה וטלפון כל חודש.
המוח יבחר, כמעט בתת מודע, את אלה שמה שהיה איתם בעבר היה מספיק אוהב כדי שהם פשוט יגידו איזה כיף, טוב לשמוע, מה צריך? עד חצי המלכות.
ואחרי המעשים נמשכים הלבבות. מתוך זה גם יגיעו שיחות השוקו והקפה.
