ילדתי אותך לבד, גידלתי אותך לבד וקברתי אותך לבד!
כך זעקה שרה אביגור על קבר בנה הטרי.
ולולא שרה זו, ולולא זעקה זו, ייתכן שבכלל לא הייתה לנו נעמי שמר כפי שאנחנו מכירים אותה היום.
סיפור אישי ששופך לנו אור על תקופה שלמה.
מערכה ראשונה:
גור מאירוב מקבוצת כנרת היה רק בן שבע עשרה כשהחליט להתנדב במלחמת העצמאות. הוא דרש להיות בקו האש, כמו גם חברו כאח לו מהקיבוץ- דן כנרתי בן ה 18. כשדן כנרתי נפל בקרב הגדול בצמח ודגניה, זו הייתה מכה קשה עבור גור הצעיר. אחרי הקרב, בימי ההפוגה הראשונה, ירד השקט על העמק. אבל גור, כואב ומדמדם את מות חברו האהוב החליט שהוא לא יכול לקפוא על שמריו. הוא התנדב מיוזמתו ובלי אישור ממפקדיו לפעולה נועזת ביחידה מובחרת של גולני, לחם בקרבות הקשים עם צבא קאוקג’י, באזור סג’רה ונפל בקרב. בני שבע עשרה ושמונה עשרה נפלו שני החברים הטובים מקבוצת כנרת ונקברו זה לצד זה. ממש צמוד לרחל המשוררת. על קברם נכתב “הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו”. לימים הסיפור שלהם יהיה אחד מהסיפורים שיהווה את ההשראה לשיר של נעמי שמר- אנחנו שנינו מאותו הכפר.
מערכה שנייה:
כשגור נהרג, אבא שלו היה בצ’כיה- מנסה לחתום על עסקת הנשק שתציל את מדינת ישראל הזעירה. מאיר ספיר, אבא של נעמי שמר נסע אליו מפריז כל הלילה כדי להודיע לו. כשדפק מאיר בדלת הסתכל שאול על חברו מכנרת שמופיע אצלו בלב צ’כיה ושאל מיד:
נפצע או נהרג?…
מאיר השפיל את עיניו.
שאול מאירוב אביו של גור היה מראשי ההגנה ומפקד המוסד לעלייה ב שאחראי על ההעפלה. במלחמת השחרור הוא הדמות הראשית שסוגרת את עסקת הנשק הצ’כי שעתיד להציל את מדינת ישראל פשוטו כמשמעו.
המום וכואב הוא מתקשר לבן גוריון לבקש לחזור להלווית בנו, שאותו בקושי ראה עקב המשימות הלאומיות שעסק בהן כל השנים. בן גוריון עונה לו: אני מצדיע לגבורת בנך. אינני אומר לך מה לעשות. רק קח בחשבון שהמצרים באשדוד, הירדנים ברמלה והסורים בצמח. ההחלטה בידך. שאול נשאר לסגור את עסקת הנשק. על קברו הטרי של בנה זעקה שרה, אמו של גור ואשתו של שאול: ילדתי אותך לבד, גידלתי אותך לבד וקברתי אותך לבד.
כשחזר שאול לארץ, שינה את שם משפחתו ממאירוב לאביגור. אבא של גור.
מערכה שלישית:
חודשים ספורים אחר כך, בסוף מלחמת העצמאות, נערכה הצבעה קטנה בקיבוץ כנרת. האם לאפשר לחברה נעמי לא לעבוד בעבודות המשק וללכת ללמוד מוזיקה. הדבר לא היה מקובל באותם ימים, לדחות את השירות הצבאי ולעזוב את המשק כדי ללמוד מוזיקה? מי שמע כדבר הזה?!?
אחרי שתי אסיפות, נטו רוב החברים לא לאשר לנעמי לצאת ללימודי מוזיקה על אף כשרונה הבולט בתחום. באסיפה השלישית מזכיר הקיבוץ משכנע את החברים לא לאפשר לנעמי לצאת. נדמה שידו על העליונה. לפתע, רגע לפני ההצבעה נכנסת למליאה שרה אביגור, אמו השכולה של גור שנפל רק לפני כמה חודשים.
היא מסתכלת על הנוכחים ואומרת בעיניים רושפות:
“חברים, ישים כל אחד את ידו על ליבו ויגיד לעצמו בלבד את האמת, שכולנו יודעים בתדר ליבנו שזה ייעודה האמיתי של נעמי שלנו. בל ניקח על אחריותנו לקחת נתח מארץ ישראל המתחדשת. אתם בהתנהגותכם רוצחים את הילדה ואת כשרונה”.
דממה אחזה בחברים.
אל מול דבריה הנוקבים של האם השכולה החליטו מיד שנעמי, שלימים תהיה נעמי שמר, תצא ללימודי המוזיקה.
היום, שרה אביגור ונעמי שמר קבורות זו לצד זו.
