תיאוריית התיק הכבד

מדוע כשיש לנו תיק כבד אנחנו דווקא הולכים מהר יותר?
יואב ואבינועם, מתוך הסדרה "שעת נעילה", כאן 11

 

מה שהכי מעצבן אותנו. מה שנראה לנו שמעכב אותנו. מה שנראה לנו שחוסם אותנו מלהתקדם, זה לפעמים בדיוק הדבר שמציל אותנו.

קראתי לזה פעם "תיאוריית התיק הכבד" כששמתי לב בטיולים עם מכיניסטים לדבר די מוזר. כשהיינו הולכים בטיולים מפרכים של כמה ימים עם תיק כבד על הגב- היה קצב הליכה מצוין. אבל דווקא בטיולים קלילים יותר שבהם היה תיק גב קטן- הקצב היה איטי כמו בשבת בצהריים אחרי החמין.

 

עקרון ההכבדה: ככל שהכבדנו על עצמנו יותר- כך הדרבון ללכת מהר יותר גדל. המשקל הלוחץ הפך ליתרון ממריץ.

 

בסדרה 'שעת נעילה' שעוסקת במלחמת יום הכיפורים, יואב המפקד הגבר גבר "נתקע" עם אבינועם הלא חיילי בעליל. לכאורה הדאגה לאבינועם רק מעכבת אותו. בפועל זה שהוא צריך לקחת אחריות על מישהו אחר- זה מה שעוזר לו לשרוד. אותו דבר עם אבינועם עצמו. מה הוא צריך עכשיו לדאוג לצנובר הקיפוד באמצע המלחמה? אבל דווקא זה שהוא מעמיס על עצמו דאגה למשהו אחר גורם לו להרחיב את המבט החוצה מתוך ההשתבללות העצמית- ומסייע לו להתגבר על קשיים.

 

ואני כמה פעמים אמרתי לעצמי- הדוחק הזה של הפרנסה כל כך תוקע אותי. אם רק לא היה לי מינוס בבנק. אם רק היה לי שפע כלכלי- השמיים היו הגבול. אבל לעתים אני מבין שההיפך הוא הנכון. דווקא החוסר הוא המניע הכי גדול. דווקא בתקופות של שפע היצירתיות שלי פוחתת.

 

אלי ויזל מתאר בספרו 'הלילה' על ההישרדות שלו במחנות בזמן השואה. הוא מתאר בכנות מצמררת את התסכול מזה שאבא שלו בא איתו ונותר בחיים. במקום לשמוח שאביו איתו- הוא רואה בו כנטל. הוא הרי צעיר בן 15 שיכול להסתדר, ועכשיו הוא צריך לדאוג לאביו בן החמישים:
"הלוואי שלא אמצא אותו! אילו יכולתי להיפטר מן המשא המת הזה, כדי שאוכל להילחם בכל כוחי למען חיי שלי, לדאוג רק לעצמי... מיד חשתי חרפה, חרפה על חיי, על עצמי".

אבא שלו מת שלושה חודשים לפני שחרור המחנה. רק בסוף מבין אלי ויזל שדווקא הצורך שלו לדאוג לאביו- הוא זה שעזר לו לשרוד את אימת השואה.

 

ספר שלם שעוסק בין השאר בתובנה הזו הוא הספר "חיי פאי". נער קטן צריך לשרוד מאות ימים על סירה קטנה בלב ים יחד עם טיגריס בנגאלי אימתני. גם להיזהר לא להיטרף ממנו וגם לדאוג לו לאוכל. אם היו שואלים אותנו מה עדיף, מיד היינו אומרים שהרבה יותר קל לשרוד בלב ים בלי לפחד מטיגריס אימתני שחי איתך באותה סירה. אבל הנער 'פאי' מבין בסוף המסע- שהוא לא היה שורד ללא הטיגריס. הטיגריס נתן לו סיבה לקום בבוקר. גם אם הסיבה הייתה פחד וקושי והצורך להאכיל עוד מישהו. הקושי הזה, הטיגריס הזה הוא מה שהציל אותו.

 

לא תמיד פשוט לראות את זה. לא תמיד זה נכון. אבל התיקים האלה שנופלים עלינו בלי שבכלל ביקשנו- לפעמים הם אלה שמצילים אותנו מהתהום של עצמנו.

יעניין חברים וחברות?
שתפו בכיף ותנו קרדיט : ) עקבו גם בפייסבוק. אה, ותגלגלו למטה יש תגובות מעניינות שממש מוסיפות.

מה יש עוד בנושא?

למה ילדים אוהבים חמוץ_800x602

למה ילדים כל כך אוהבים חמוץ?

ואיך זה קשור להחמצות שלנו בחיים

לשחרר את אסירי התודה_800x498

לשחרר את אסירי התודה

בטריק אחד פשוט

ילדי השמונים וארבע אחוז

ילדי השמונים וארבע אחוז

שמוציאים אותנו מדעתנו

שווים צפייה

נגן וידאו

שיטת השקשוקה

איך הכנת שקשוקה עזרה לי להבין את אתגרי החברה הישראלית

נגן וידאו

משבר שנות השבעים

למה מדינות ישראל הקודמות חרבו בשנות השבעים להקמתן ומה נעשה כדי שזה לא יקרה לנו?

נגן וידאו

הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

למה חלק מצמחי המדבר מתפוצצים?

נגן וידאו

הנשק הכי קטלני בתנ"ך

ואיך הוא עזר לנצח במערב הפרוע של ישראל

אהבתן? התעצבנתם? תחכימו אותנו בתגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.