אחד הפרקים הלא ידועים בקורות הארץ הוא ניסיון הקמת מחנות השמדה נאצים בעמק דותן. חאג’ אמין אל חוסייני יצר קשר עם הנאצים ותכנן להקים מחנות השמדה ומשרפות בעמק דותן. למה דווקא שם?
כי יש שם מסילת רכבת שעוברת במרכז העמק, והוא בכל זאת מבודד יותר מעמק יזרעאל המרכזי.
בצירוף מצמרר הנאצים תכננו להקים את מחנות ההשמדה במקום בו זרקו האחים את יוסף לעבדות. סיפור שהוא אם כל מלחמות האחים וכתם היסטורי שעל פי חז”ל גורם לצרות גם מאות שנים אחרי שנעשה.
באותו מקום בו זרקו האחים את יוסף לבור תכננו הגרמנים לזרוק אותנו לבורות ההריגה.
מגלגלים חובה למקום חייב, כך חשבו הנאצים בתת מודע.
אבל הם לא הכירו את ההמשך ההיסטוריה בעמק.
כי בעמק דותן היה גם התיקון הגדול להתנערות מאחינו. קריאתו הנרגשת של יוסף “את אחי אנוכי מבקש” שהפכה להיות הסיסמה של המסעות לאחינו שנרצחו בשואה, הייתה גם הסיסמא של שלושת האירועים הנוספים שהתרחשו בדותן:
קרב אלישע בארמים הצרים על דותן, במהלכו על אף הנחיתות המספרית נחלנו ניצחון גדול. במלכים ב פרק ו, אומר אלישע הנביא את אחד הפסוקים המבטאים יותר מכל את סוד המעטים מול רבים: “כי רבים אשר איתנו מאשר אותם”. כשאנו מאוחדים, על אף הנחיתות המספרית, כוחנו האמיתי- גדול יותר.
האירוע השני, קשור לחנוכה. צבאו של הולפרנס חונה בסביבות דותן בדרכו לכיבוש ירושלים. אנשי העמק נבוכים והמומים. אולם יהודית, שגרה בעיר בתוליה שמעל עמק דותן, לא מאבדת את העשתונות. היא הולכת לבדה לאוהלו של הולפרנס, משקה אותו יין (ולפי גרסאות אחרות חלב) וכשהוא נרדם כורתת את ראשו. כשהיא חוזרת לעירה עם ראשו היא מדרבנת את אנשי עירה לצאת למלחמה- בה הם נוחלים ניצחון מזהיר (מכאן המנהג למאכלי חלב בחנוכה).
האירוע השלישי: קרבות עמק דותן במלחמת ששת הימים. היה זה קרב השריון הגדול ביותר במלחמה כולה, והקרב שהכריע את כל כיבוש יהודה ושומרון (כמעט כל הטנקים הירדנים הוסטו לדותן ולכן לא הייתה כמעט לחימה בגזרות אחרות). המאפיין הבולט ביותר של הקרב הוא מסירות הנפש של הלוחמים למען אחיהם. גדי רפן וצבי סדן שחילצו פצועים מהטנקים הבוערים על אף שנכוו קשות, ארבעת הטנקים שעמדו לבדם בצומת קבטיה בקרב מול 43 טנקים ולא נסוגו עד שעצרו את הכוח הירדני, אהרן טנא שיצא למשימת התאבדות בשביל הסיכוי הקטן לחלץ את חבריו הנצורים מתחת לגשר ועד ועוד…
בדיוק במקום בו היה השבר הנורא של מכירת האח, הוכחנו פעם אחר פעם: את אחינו אנחנו מבקשים. ונחרף נפשנו למענם. אנו ערבים להם. יהודית המסכנת את עצמה למען אנשי עירה וירושלים, אלישע הפוקח את עיני הנער שיראה כמה גדול כוחנו באחדותנו, ולוחמי ששת הימים שחילצו את אחיהם מן הבורות גם במחיר הנורא של 51 הרוגים.
הנאצים לא קיימו את זממם בעמק דותן.
בורו של יוסף לא הפך לבור ההריגה, כי אם לבור של תיקון, ממנה ממשיכה ובוקעת סיסמתו של יוסף:
את אחי אנוכי מבקש!
