איך ייתכן שדווקא מכנרת יצאו שתי המשוררות הלאומיות הגדולות שלנו- רחל המשוררת ונעמי שמר? מה יש בה בכינרת שכל הנתקל בה פוצח בשיר? “שירי לי כנרת שיר מזמור ישן” ו”לשיר זה כמו להיות ירדן”, “ריח המלוח על המים”, “כנרת כנרת הרוח לך שר”, והדקל שפל הצמרת שעל החוף.
ובכן מדרש עתיק בן 1700 שנה מספר לנו שחוץ מרחל המשוררת ונעמי שמר, יש עוד משוררת קדומה שמצאה את משכנה בכנרת- המשוררת העברית הראשונה, מרים הנביאה.
“אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים” (ירושלמי כתובות סז).
כלומר, המדרש מספר לנו שבארה של מרים הנביאה, עברה מהמדבר- לכינרת.
באר היצירה של המשוררת העברית הראשונה, מרים, שסחפה אחריה את כל נשות ישראל לשירה אדירה אחרי קריעת ים סוף, עברה לים כינרת (מטפורית או באמת. איש על פי השקפתו). מהבאר הזו, 3000 שנה אחר כך שתו רחל המשוררת ונעמי שמר. וכך למעשה, שלוש משוררות לאומיות טמונות בחופי כינרת.
ומעניין, שגם הימה עצמה, נקראת על שם השירה: “ולמה נקרא שמה כנרת, שמתוקים פירותיה כקול הכינור”. (בבלי, מגילה, ו ע”א) כלומר כינרת- מלשון כינור זמר. כך גם כתב עליה יעקב שרת בשירו “נגן לי ירדן”:
“נגן לי, ירדן,
על כינור מי התכלת”
ולרוח השירה הזו הבוקעת מכנרת, קלע כל כך הפזמונאי עודד פלדמן:
“הירדן נוגן סימפוניה עם אלפי הציפרים
וביחד בהרמוניה מנגנים ומזמרים
וילדים בטבריה בשעת שעור זמרה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן”.
