יש ייאוש בעולם כלל!

כמה סבל נגרם לאנשים שאף פעם לא מתייאשים
stressful-student

 

יש יאוש בעולם כלל!

והוא נהדר. וחייבים אותו.

 

כל התרבות היום מפמפמת שאסור להתייאש כי בעצם אם רק נרצה מספיק חזק נוכל להשיג הכל. כל סרטי דיסני והוליווד בנויים על זה שאם נרצה משהו ממש ממש חזק- נצליח להשיג אותו. ומרוב שציטטו לנו את ניטשה וויקטור פרנקל ש”אם יש לך למה תוכל לשאת כל איך!” שכחנו שהיו עוד המון אנשים בשואה שהיו להם המון סיבות ורצון עז לחיות בדיוק כמו לויקטור פרנקל- וזה לא עזר להם. למה? כי לא הכל תלוי בהם וברצון שלהם חזק ככל שיהיה.

 

ותפיסת ה”לעולם אל תתייאשו כי עם רצון חזק תשיגו הכל”, היא גם רעה וגם שקרית ובעיקר בעיקר- נטולת חמלה. כי אז אם אני רואה עני ברחוב- אז למה שאתן לו משהו- הוא הרי כנראה לא רוצה מספיק! אם היה רוצה באמת כבר היה יוצא מהמצב הזה. בחיי ששמעתי אנשים שככה הם מדברים. זה שורש הניכור שמביא איתו הקפיטליזם.

אז הבה נתייאש מידי פעם. זה יכול להיות הדבר הכי טוב שקורה לנו. במקום שבו מתחיל הייאוש צומחת התקווה.

 

הנה סיפור ייאוש אישי שלי להבהרה:

במשך כמה שנים חשבתי שאני הולך לתחום המוזיקה. אני אוהב להלחין לכתוב ולנגן. הוצאת הדיסק שלי ליוותה אותי בערך עשר שנים. תמיד במקביל למשהו. והקלטתי עוד שיר ועוד אחד ועוד גרסה. היה נחמד אבל מתישהו זה התחיל לרבוץ עלי כמו תיק שכל שנה נוספת בו עוד אבן. זה ישב עלי כל הזמן, גם כשעשיתי דברים אחרים. נו מתי תצא לאור?

ולפני שנה בערך בבוקר נהדר במיוחד החלטתי להתייאש לחלוטין. לא בקטנה ולא חצי. עד הסוף: אני לעולם לא אהיה זמר, לא אמכור דיסקים, לא אופיע. לעולם. זהו זה.

ובאותו רגע ירד לי מהגב תיק 90 קילו. והגב היה מאושר. איך הסיפור הזה היה נגמר בהוליווד? “ואז אחרי שהתייאשתי, לפתע גילו אותי והשירים שלי הופצו בכל העולם…”

אבל לא. אין האפי אנד. וזה בדיוק הקטע. התייאשתי ייאוש מהסוג שלא מציץ אחורה לראות אולי עכשיו אחרי שהתייאשתי יקרה משהו. לא יאוש מהסוג שכותב פוסט ייאוש כדי לשמוע “נו די תמשיך”. אלא ייאוש אמיתי. זהו, זה לא הקטע שלי בעולם. זה הייאוש שבאמת מפנה מקום.

וזה פינה לי מקום לחלומות אחרים, שבחלקם כנראה אצליח אבל מחלקם אני מקווה לדעת להתייאש באיזה שהוא שלב. כי אין משהו יותר מכמיר לב מאנשים שאף פעם לא מתייאשים, גם כשכל הנורות האדומות כבר נדלקו.

 

יש בי דברים שהתייאשתי מלשנות, יש חברויות שהתייאשתי מלתחזק, יש משימות שהתייאשתי מלהצליח בהן. וכל ייאוש כזה פינה לי מקום בנשמה לדברים שמהם באמת אסור לי להתייאש.

לפעמים, אין אור בקצה המנהרה- כי אין לה יציאה. ואז צריך לעשות אחורה פנה- ולמצוא את האור דווקא בכיוון ממנו נכנסנו.

 

יעניין חברים וחברות?
שתפו בכיף ותנו קרדיט : ) עקבו גם בפייסבוק.

מה יש עוד בנושא?

קוצים במדבר

אהבה של קוצים

קוצי הארץ מלמדים אותנו סוד גדול על האהבה

חברים

איזה חבר יגרום לנו להתרחק?

חברים אמיתיים מתקשרים אליך דווקא כשהם צריכים אותך

אישה נפרדת

הפרידות הקטנות של החיים

אמא אמרה לך שאבנר מהמכולת נפטר ואפילו להלוויה לא הצלחת להגיע איזה נקניק אתה

שווים צפייה

נגן וידאו

שיטת השקשוקה

איך הכנת שקשוקה עזרה לי להבין את אתגרי החברה הישראלית

נגן וידאו

משבר שנות השבעים

למה מדינות ישראל הקודמות חרבו בשנות השבעים להקמתן ומה נעשה כדי שזה לא יקרה לנו?

נגן וידאו

הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

למה חלק מצמחי המדבר מתפוצצים?

נגן וידאו

הנשק הכי קטלני בתנ"ך

ואיך הוא עזר לנצח במערב הפרוע של ישראל