עמדנו הבוקר על קברו של אפריים צ’יזיק ואמרנו קדיש. הוא נפל בפרעות תרפ”ט השבוע לפני 91 שנים. בדרך כלל זוכרים את פרעות תרפ”ט (1929) בעיקר בגלל הטבח בחברון, אבל פחות זוכרים שהפרעות גדעו עוד הרבה התיישבויות עבריות בנות מאות שנים: עזה, רמלה, שכם, ג’נין ועכו. כולן חרבו בתרפ”ט ולא קמו עוד. אפשר רק לדמיין כיצד הייתה נראית מפת ההתיישבות העברית לולי נגדעו קהילות עתיקות אלו.
לצידן חרבו גם מושבות חדשות כמו הרטוב, כפר אוריה, עין זיתים, מגדל עדר וחולדה.
בחוות חולדה בה ביקרנו הבוקר עם בוגרי מכינת חצבה ומדרשת הערבה, התחולל קרב קשה. 16 בחורים, שתי נשים ושני ילדים מול מאות פורעים מכפרי הסביבה. אפריים צ’יזיק נשלח מטעם ארגון ההגנה לסייע. הקרב החל בכ”ב אב, 28 לאוגוסט.
תשע שנים לפני כן נפלה אחותו של אפריים, שרה צ’יזיק, בקרב תל חי, דקות לפני נפילתו של טרומפלדור. לאחר מותה של אחותו כתב אפריים לאחיו:
“אל לכם לשכוח שבמאה ה-20 היננו כעת; במאה שרק בדם אחינו ואחיותנו נרכוש לנו את הארץ. בלב נכון ובטוח הקריבה שרה אחותנו את עצמה. נעשה גם אנו כך בשעת הצורך”.
כשהחל הקרב בחולדה לפנות ערב, מילט אפריים את התושבים לבית האבן שבמרכז המושבה והלך וחזר עד שווידא שכולם מוגנים בבית. בפעם האחרונה שווידא שכולם נכנסו פנימה, חטף כדור ונהרג. כשהבריטים פינו את תושבי חולדה בחשכת הליל, נותרה גופתו בשטח ונקברה רק כעבור כמה ימים. חולדה נפלה וקמה כקיבוץ כשנתיים אחר כך מערבית לנקודה המקורית של החווה.
שנים ספורות אחר כך, על קברו הוצבה אנדרטת אבן, מהאנדרטאות הראשונות שהוקמו בארץ, בה רואים את אפריים מסוכך על שרה אחותו.
דמות נוספת שעוצבה עמוקות מהפרעות היא הרמטכ”ל השלישי מרדכי מקלף. הוא נולד בהתיישבות העברית מוצא, אך בהיותו בגיל תשע בלבד נרצחו לעיניו אביו, אמו ואחיותיו. הוא הצליח לקפוץ מהחלון בקומה השנייה ושרד. כך הוא כתב על האירועים בחיבור שנמצא לאחרונה, חיבור אותו הוא כתב בכיתה ח:
“יד אכזריה שלחה באבי ז”ל, שהיה מסור לי ולמולדת… אמי נדקרה דקירות רבות עד מותה בעינויים רבים. כן נהרגו שתי אחיותיי ואחי, ואני נשארתי גלמוד, יתום מאב ואם”.
האירוע עיצב את אישיותו והוא החליט שלא ייתכן שיהודים ייטבחו בארצם ללא מאבק.
ולא רק בו עשו המאורעות שינוי, אלא על היישוב כולו.
הלל כהן, בספרו “תרפ”ט: שנת האפס בסכסוך היהודי־ערבי”, כותב כי הרוב המוחלט של היהודים נרצחו בבתיהם, בהיותם לא חמושים, בידי תוקפים ערבים. מנגד, רוב ההרוגים הערבים, שמניינם 116, נהרגו בזמן שתקפו יישובים יהודיים, מאש הבריטים או ההגנה.
המילים במותם ציוו לנו את החיים מעולם לא היו נכונות כל כך כמו על הרוגי תרפ”ט.
ההבנה הזו על חשיבות הכוח והנשק הייתה משמעותית מאוד בעיצוב הכוח העברי שעתיד להקים את המדינה.