רק כשהייתי שם הבנתי. עמדנו בתל פנואל, המקום בו נלחם יעקב עם המלאך והמקום בו קיבלנו את השם ישראל. הגענו עם שאלות מוכנות: מדוע חוצה יעקב את נחל יבוק דרומה היישר אל תוך צבאו הזועם של עשיו? מה הבהילות לקום ולחצות את הנחל באמצע הלילה? אם היעד הסופי, כפי שיתברר בהמשך הסיפור, הוא עמק סוכות ושכם, מדוע בכלל יש לחצות את הנחל?
(מומלץ להיעזר במפה המצורפת שהכנתי בכדי להבין).
השאלות ניקרו במוחנו והדרך הכי טובה לענות עליהן הייתה לצאת למקום בו הכל קרה. יצאנו, צוריאל דביר ואנוכי למסע בעקבות נדודי יעקב בגלעד. לאחר ביקור ציורי בכפר ‘מחנא’ שמזוהה עם מחניים ירדנו לנחל יבוק. באמצע הנחל, חמישה קילומטרים לפני שנשפך לבקעה, נמצא תל א-דהב המזוהה עם פנואל. כאן מסופר שנחלם יעקב עם איש האלוהים: “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים”. הנחל זורם למרגלות העיר הקדומה פנואל. הזרימה איננה חזקה וכיום חלק ניכר מהמים הם מי ביוב. גם אם ניקח בחשבון תוספת מים שהייתה בעבר לפני בניית סכר היבוק, הנחל איננו עוצמתי וחצייה שלו אפשר לעשות בקלות רבה תוך עשרים שניות על גבי מספר אבנים אפילו בלי להירטב
אבל הרי אנחנו גדלנו על חצייה מיתולוגית של הנחל; מהתיאור על “מעבר יבוק” היה אפשר לחשוב שמדובר על נהר גועש שזו משימה רצינית מאוד לעבור. תמיד הרי דמיינו את יעקב חוצה את הנחל הלוך ושוב כדי לדאוג שכל משפחתו עברה, עד שהוא נותר בודד בגדה השנייה, מרוחק ממשפחתו. אבל כשעמדנו בנחל עצמו ראינו שהמרחק מגדה לגדה הוא מטרים בודדים. יעקב היה יכול להרים צעקה אחת ומיד ראובן ושמעון באים לעזור לו. משהו פה לא הסתדר. נדמה היה כי הפירושים על חצייה של נהר שוצף הגיעו ממחשבה שמדובר כאן על איזה ריין או דנובה אירופאים ולא על היבוק הקטן שלנו.
ישבנו על תל פנואל, פתחנו מפות, דיפדפנו חזור ושנו בתנ”ך, ואז נחתה עלינו ההבנה שפתרה את כל השאלות.
מעבר יבוק- איננו כינוי למקום בו חצה יעקב את הנחל. אין בכלל טעם לקרוא לנקודת חצייה בשם “מעבר יבוק” כי מדובר בנחל עם זרימה דלה יחסית שיש בו מעבר בכל מקום ולא רק במעבר ספציפי. אלא: מעבר יבוק הוא כינוי לקטע שלם של הנחל, 5-6 קילומטרים שבו עברה הדרך לעמק סוכות.
נסביר: מההרים של עבר הירדן המזרחי נשפכים לבקע ארבעה נחלי ענק- ירמוך, יבוק, ארנון וחסא (שזוהה בטעות כנחל זרד). על אף שמתבקש שבנחלים אלו יעברו דרכים ראשיות מההרים לבקעה, בפועל זה לא התאפשר: הירמוך שצף מים באפיק קניוני, בארנון היה מפל גדול ובלתי עביר ובוואדי חסא- סדרת מפלונים ובולדרים שלא איפשרו דרך נוחה.
אבל לא כך היה בנחל יבוק. אפיקו של היבוק רחב למדי והזרימה בו לא חזקה מידי. לכן בנחל יבוק עברה דרך נוחה שחיברה את בקעת הירדן להרי הגלעד. אולם, הקטע האחרון של הנחל היה מעט צר יותר וקניוני. לקטע הזה קראו- מעבר יבוק.
כלומר כשיעקב עובר במעבר יבוק, הוא לא חוצה את פלג המים- אלא פשוט עובר את הקטע הקניוני והמסוכן של הנחל לפני השפך שלו לעמק סוכות שבבקעת הירדן.
“וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ”.
עכשיו הדברים התבהרו. השאלות נפתרו.
יעקב יורד ממחניים שמצפון ליבוק ומוצא את עצמו בתוך נחל יבוק דווקא ברגע הקריטי כשעשיו וצבאו מתקרבים אליו. יעקב לא סומך על הנס ולא על טוב ליבו של עשיו. הוא מתכונן גם למלחמה. הדבר הכי גרוע מבחינתו זה להיות בתוך השטח הנחות, באפיק הקניון, בזמן המלחמה עם עשיו. המצב בהול. הוא מדרבן את משפחתו לעבור עוד באותו הלילה את הקטע הצר של “מעבר יבוק”. הם הולכים את ששת הקילומטרים הללו בכדי להגיע למישור הגדול של עמק סוכות- שם המלחמה בעשיו לא תהיה מעמדת נחיתות. יעקב, כמו מפקד טוב נשאר אחרון בשטח המסוכן. ההמשך ידוע: המשפחה כבר התרחקה ויצאה מהחלק הצר ואילו יעקב נשאר אחרון, רחוק ממשפחתו- ונפגש פנים אל פנים מול איש האלוהים, במאבק שבזכותו יש לנו את השם- ישראל.
השאלות נפתרו. יעקב לא חצה את הנחל דרומה לכיוון צבאו של עשיו אלא מערבה לכיוון ארץ כנען. יעקב היה חייב להוציא את משפחתו מהשטח הנחות ולכן הבהילות להליכה באמצע הלילה. כך גם מבינים את חז”ל שאמרו שיעקב התכונן לדורון- תפילה ומלחמה. דורון- במתנות שנתן לעשיו. תפילה- בתפילתו שלאלוהים “הצילני נא”. אבל במה התכונן למלחמה? ההבנה הזו מסבירה זאת. הוא התכונן למלחמה בשיפור העמדות לקראת הקרב עם עשיו. קרב שבסופו של דבר לא קרה.
זכינו לחיות בדור שיש לו את אחד הפירושים הטובים ביותר למקרא- השטח עצמו. נאבק ונתאבק עד שתזרח עלינו השמש. כבר שרינו עם אלוהים ואנשים- ונוכל.
תודה לחברי לסיור לפני אי אלו שנים דביר רביב וצוריאל אסף
