האם השואה יכלה לקרות דווקא בגרמניה?

"היזהרו!...בגרמניה תתחולל דרמה שלידה תיראה המהפכה הצרפתית כאידיליה בלתי מזיקה" כך כבר אמר היינריך היינה מאה שנים לפני השואה
הנשר הנאצי

לטובת אנשים שמזהים תהליכים, חשוב להביא מספר נתונים דווקא ממאת השנים שלפני השואה, כדי להבין שמה שקרה בגרמניה לא דמה לשום מקום אחר. היו יותר מידי נורות אדומות. אחת השאלות הגדולות על השואה היא האם מדובר במקרה ייחודי ונורא באכזריותו שיכל לצאת רק מן העם הגרמני, או באירוע שיכול לקרות על ידי “תהליכים” כאלה ואחרים לכל עם.

סרטים כמו ‘הנחשול’, או ספרים כמו “אנשים רגילים” של כריסטופר בראונינג, רוצים שנאמין באפשרות השנייה ושבעצם בכל אחד מאיתנו מסתתר נאצי קטן שבתנאים מתאימים יתפרץ החוצה. על אף המסר החינוכי שעולה מכך, הנתונים ההיסטוריים מראים, שהעם הגרמני שבמאות השנים שלפני השואה- אינו דומה לשום דבר אחר שאנחנו מכירים:

 

האכזריות הגרמנית

לא הייתה זו אכזריות ברברית בלהט המלחמה או מתוך תאוות נקם רגעית. אלא אכזריות שיטתית שהגיעה החל מהמנהיגים מלמעלה ונעשתה בלי יותר מידי פקפוקים גם על ידי גרמנים “רגילים” לחלוטין. הגרמנים ביצעו רצח עם כבר 35 שנה לפני השואה. רצח העם של שבטי ההררו והנאמה בנמיביה בין 1904 ל 1907. הוא כלל הרעבה קיצונית, כליאה במחנות ריכוז, העבדתם בעבודות פרך ממיתות, הרעלת בארות מים וטבח המוני. אותן שיטות שייושמו בעתיד על העם היהודי. הגרמנים רצחו גברים, נשים וילדים, והשמידו 80% מאנשי השבטים. היה זה טבח שיטתי שניסה להשמיד אותם לחלוטין. ב-4 באוקטובר 1904 כתב פון טרוטה לראש המטה הכללי: “אני מאמין שהאומה (שבטי ההררו והנאמה) צריכה להיות מושמדת כאומה… אני חושב שעדיף שהאומה תעלם כולה מאשר שתזהם את חיילינו”.

האכזריות הגרמנית נצפתה כבר לפני כן גם על ידי מנהיגים שנחשבו “נאורים”. כשאוטו פון ביסמרק, מאחד גרמניה ומקים הקיסרות הגרמנית, ערך מצור על פריז ב 1870, הזהיר אותו עוזרו היהודי לוודיוג במאברגר, שאם ימשיכו לצור על העיר “יצאו משם הנשים והילדים המורעבים מעבר לקווים להתעמת איתנו”. ביסמארק ענה: “אם כך נצטרך לירות בהם”. אחד הקצינים שנכח שם העיר שהחיילים עלולים לסרב לציית לפקודה כזאת. “אם כך”, ענה ביסמארק- “נצטרך לירות גם בחיילים” (מתוך ‘רקוויאם גרמני’, ספר חובה להבנת הרקע הגרמני לשואה, עמוד 193. כל העמודים המצוינים בהמשך פוסט זה גם הם מרקוויאם גרמני).

 

היחס הגרמני לבני אדם כבהמות.

נחשו מאיזו תקופה הציטוט הבא:

“הפליטים היו סגורים ברכבות חתומות ימים רצופים והורשו לצאת החוצה רק בתחנות לפליית כינים. בהמבורג חיכו לספינות בתנאי הסגר” … “הובילו אותנו כמו עדרי צאן, הטעינו אותנו בקרונות והסיעו אותנו ממקום למקום כמו בהמות.. גרמנים בסינרים לבנים צרחו פקודות, תמיד בלווית “מהר, מהר”! הנוסעים המבולבלים צייתו לפקודות כמו ילדים כנועים. ורק תהו מידי פעם מה יהיה גורלם” (עמוד 272).

הציטוט הוא על פליטים מרוסיה שעברו בגרמניה ב 1905. כזה היה היחס של גרמניה של פליטים שניסו לעבור בשטחה, 40 שנה קודם השואה.

 

הגרמנים היו נוחים לעריצות.

לתרבות הגרמנית הייתה נטייה להישלט על ידי מנהיגים תאבי כוח וכריזמטיים. היטלר לא היה עריץ שליט שהגיע במקרה. הגרמנים לא היו עם אומלל שבמקרה השתלט עליו עריץ אכזר שכמו היפנט אותם לבצע טבח (כמו שמציג הסרט הנחשול…). הגרמנים לא רק נכנעו תחת היטלר- אלא ממש חיכו למנהיג כמותו. האם זה מקרה שהגרמנים המתקדמים היו האחרונים להשיג דמוקרטיה אמיתית? אחרי השואה, הנשיא הראשון של מערב גרמניה, תיאודור הויס, הביע את צערו על הפגם ההיסטורי של הגרמנים: הם ניסו אבל אף פעם לא הצליחו לגמרי להשיג דמוקרטיה בכוחות העצמם. במקום זאת חיכו שבעלות הברית יכפו אותה עליהם ב 1949 (עמוד 183). לוודיג במברגר עוזרו של ביסמארק כתב ש”הכניעות היא תכונה גרמנית ייחודית”.

 

הערצת הכוח והמלחמה

הגרמנים העריצו את הכוח, העריצו את המלחמה. ביסמארק אמר כי המלחמה היא המצב הטבעי של האנושות (עמוד 193). היינריך היינה, המשורר הגרמני- יהודי, התוודע לטבע הגרמני צמא הדם, וכתב כבר ב1834 שאין להתבלבל מהתרבות הגרמנית שנראית מתקדמת ופורחת. הדברים שהוא כתב כמאה שנים לפני השואה, מצמררים וכמעט נבואיים. ניתן לראות עד כמה מי שהכיר היטב את האופי הגרמני, הריח ש”מקרים” כמו השואה, הם רק עניין של זמן כשמדובר בעם הגרמני:

“היזהרו!…בגרמניה תתחולל דרמה שלידה תיראה המהפכה הצרפתית כאידיליה בלתי מזיקה. הנצרות דיכאה את הלהט המיליטריסטי של הגרמנים לזמן מה אך לא הרסה אותו: מייד כאשר יישבר הקמע המרסן, תעלה הפראות מחדש… הזעם הנורא עליו שרים ומדברים משוררים נורדיים… אלי האבן העתיקים יקומו מעפר וישטפו אבק בן אלף שנים מעיניהם. תור יצעד קדימה עם פטישו הגדול וינפץ את הקתדרלות הגותיות… הרעם הגרמני…מתגלגל לאט אך בוא יבוא. וכאשר תשמעו אותו רועם, כפי שלא רעם עוד מעולם, דעו לכם שישיג את מטרתו”. (הנריך היינה, 1834).

 

וזה בלי להזכיר את ייחודה של האנטישמיות הגרמנית ועומקה בתוך התרבות במשך מאות השנים שקדמו לשואה. לכך נקדיש מאמר נפרד.

יש הרבה לקחים ללמוד מהשואה, אבל לא בזה עוסק הפוסט הזה. אסור להיות שאננים לרוע, יש לצאת כנגדו באופן ברור ויותר ממותר להעביר ביקורת על מעשים לא הולמים. אבל בשום אופן לא להשוות למה שעוללו הגרמנים לאנושות בכלל וליהודים בפרט. זה שהשואה עצמה היא אירוע היסטורי שאין שני – זה כבר ברור למדי. אבל אולי פחות ברור ויותר חשוב להדגיש, זה דווקא את הרקע הייחודי של העם הגרמני בעשרות השנים שקדמו לשואה. רקע שאין דומה לו.

יעניין חברים וחברות?
שתפו בכיף ותנו קרדיט : ) עקבו גם בפייסבוק.

מה יש עוד בנושא?

אילנה-איילנד

הנערה שהתנגדה לרכבל במצדה

ומה ענו לה ראש הממשלה ושר הביטחון

מלחמת יום כיפור_800x632

הניצחון הכי גדול שלנו: מלחמת יום הכיפורים

קצת נתונים חשובים

אשכול של הומור

ההומור של לוי אשכול הציל אותנו

ולאיזה מנהיג בכלל לא היה חוש הומור

שווים צפייה

נגן וידאו

שיטת השקשוקה

איך הכנת שקשוקה עזרה לי להבין את אתגרי החברה הישראלית

נגן וידאו

משבר שנות השבעים

למה מדינות ישראל הקודמות חרבו בשנות השבעים להקמתן ומה נעשה כדי שזה לא יקרה לנו?

נגן וידאו

הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

למה חלק מצמחי המדבר מתפוצצים?

נגן וידאו

הנשק הכי קטלני בתנ"ך

ואיך הוא עזר לנצח במערב הפרוע של ישראל