היא לא קיימת, האחת שמחכה לי או האחד שמחכה לי.
האמירה הניו אייג’ית שאיפשהו בעולם מחכה לי איזה חתן או כלה שמיועדים לי מששת ימי בראשית, עושה הרבה בלגן. גם סרטי וולט דיסני ישרו קו עם הגישה הזאת והוסיפו ברדק.
אם נשתחרר מהגישה הזו ונראה בכל אחת או אחד בני זוג פוטנציאלים זה יוריד הרבה מתח.
אין פה אמירה ללא נשואים של “תתחתנו עם הראשונ/ה שאתם רואים- כולם מתאימים”. אבל כן לשחרר קצת מזה שיש איזשהו ‘מיועד’ או ‘מיועדת’ שהיא ורק היא יכולה להתאים לי ועלייה הכריזו מלאכי השרת- שהיא היחידה שתשלים את נשמתי הנפתלת והמורכבת.
מספרים על רב גדול וחביב עלי במיוחד שהגיע לפני שנים לערב פנויים פנויות ואמר “תכלס, הייתי מתחתן עם 80% מהבנות פה”. והיה משהו יפה ונוגע ללב באמירה הזו ששחררה את הבלון הנפוח של ‘המיועדת הבלעדית לשורש נשמתי’- אל ההבנה הפשוטה- שיש מלא שיכולות או יכולים להתאים לי.
למה? כי רוב הדברים יהיו תלויים במה שנחליט ונעשה בתוך הקשר הזוגי ואיך שנבנה אותו. התיקון והשינוי שאני מוכן לעשות ושהיא מוכנה לעשות. ברור שצריך התאמה בסיסית, ברור שצריך למצוא חן, אבל לא לחשוב שיש רק אחת שהיא ה’תיקון’ המדוייק שלי בעולם. יש מלא. וכולן חכמות ויפות וכו… קח אחת ותתחיל לרוץ (או בלשון נקבה, פשוט מעייף אותי לכתוב פוסט דו- מיני).
כן כן, גם רעייתי האהובה, באמת הכי אהובה, יודעת זאת. אני איתה לנצח (במה שתלוי בי)- פשוט כי בחרתי בזה וכי היא בחרה בזה. היו יכולות להיות אחרות? וודאי. היום בוודאי שלא. עשינו בחירה שאנחנו שמחים עליה בכל יום ומתחדשים בה בכל יום.
גם למי שיצא איזה נס וולט דיסני והוא מצא את אשתו עם פרפרים מעל הראש וקופידון מנגן בנבל מסביבם תוך יומיים וחצי קופידון מתעייף והפרפרים מתים.
מה שנשאר זה רק הבחירה והנכונות שלנו לבחור יום יום אחד בשני ובשנייה.
