להיות אנשי השיחה האחרונה. לא אלה שכשמתקשרים אליהם הם אומרים: זה לא בסמכותי. תתקשר למרכזייה. אני לא יכול לעזור.
אלא אלה שאומרים: אני אולי לא מבינה בזה עד הסוף אבל אבדוק מי כאן האיש שיעזור לך. אלה שאומרים: העניין בטיפולי, סגור. אלה שאצלם אתה עושה את השיחה האחרונה. מגיע לפתרון.
כולנו מכירים את ההיפך. את זורקי האחריות. את אלה שאתה מרגיש שהם עושים לך טובה ענקית שבכלל ענו לך. ואחרי שענו לך כל שאלה שלך תיתקל ב: אנלאידע. אנלאידעת. תשאל מישהו אחר.
אבל לפעמים, כמו שמש ביום סגריר, כמו פקאן סיני בסלט חסה, אתה נתקל באנשי השיחה האחרונה.
הסמכות שלהם היא בדיוק כמו של שאר הפקידים/ מזכירים/עוזרים/עובדים. אבל הם פשוט חושבים בראש גדול. הם מבינים שלמרות שהם אולי לא במאה אחוז יודעים את התשובה, עדיין יש להם הרבה יותר מידע ממך כי הם מכירים את האנשים או את התחום. שמה שלך יקח שלוש שעות יקח להם שלוש דקות. והם פשוט אומרים, תמתין רגע, ואז חוזרים ואומרים העניין סגור. טופל.
יש דמות אחת כזאת בתנ”ך: בועז מבית לחם. כשהוא מבטיח לרות לטפל בבעיה, אומרת נעמי “כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ, כִּי-אִם-כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם”. כלומר- הוא לא יעזוב את הבעיה עד שהוא יפתור אותה עד הסוף ועוד היום. איזה פסוק נפלא.
כל פעם שאני נפגש במישהי או מישהו כזה, המשך היום שלי זורח.
בואו נהיה אנשי השיחה האחרונה.
