תסתכלו על התמונה הזאת שצילמתי בקיץ בין מטעי הזיתים של הכפר בית ג’אן במרומי הגליל.
בין מטעי הזיתים של הכפר נפגשתי לראשונה עם מנהג חקלאי מסורתי שהסביר לי בצורה חיה ביטוי תנ”כי קדום:
הנביא ישעיהו מנחם את אבלי ציון ומבטיח להם שעוד יהיה להם:
“פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל” (סא, ג).
ובכן, בבית ג’אן למדתי שהחקלאים נוהגים לכסות את תחתית גזעי הזית בשכבת אפר שריפה. הם עושים זאת בכדי שלא יעלו מהגזע ענפים לא רצויים, תופעה שכיחה מאוד בעץ הזית, שמצמיח מהגזע עשרות חוטרים שאם לא מטפלים בהם, הם עלולים לכסות את כל העץ.
משמעות הביטוי של ישעיהו “פאר תחת אפר” איננו רק משחק מילים. לדעתי המשפט הזה יונק מהמנהג הקדום הזה שהכיר הנביא ישעיהו. המילה פאר משמעותה- ענף של עץ. כמו בשיר המפורסם ‘שתלתם ניגונים’:
“עתה הם עולים וצומחים, עתה הם שולחים פאורות בדמי שורשיהם בעורקי שלובים” וכמו הפסוק ביחזקאל: “וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת” (יז, ו).
ישעיהו מכיר את המנהג שמנסה לדכא את ה”פארות” כלומר הענפים, באפר של מדורה, אך יודע שישנם גם ענפים עקשנים במיוחד שיצליחו לבצבץ מתוך האפר. התופעה שכיחה בעיקר בזיתים ומכאן מובן גם המשך הפסוק שמדבר על שמן דווקא.
דב ליברמן הפנה את תשומת ליבי שהמנהג מופיע גם במשנה במסכת שביעית (ב, ד): “וקוטמין את האילנות”, מפרש ברטנורא: “לשים בשרשיהם אפר, שכן תרגום אפר קטמא”.
אם כך, הפאר- כלומר הענף- נמצא פיזית תחת האפר.
וכך ממשיל ישעיהו את החזרה לארצנו, כאותו חוטר עקשן שהצליח לפרוץ מבעד למאות שנים שבהם שפכו עליו אפר. וממשיך ישעיהו, שאותם חוטרים חלוצים-“וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר”.
