קומץ של אנשים סהרוריים נקבצו היום באתרים שונים ברחבי הארץ כדי לצפות במעבר של מרקורי על פני השמש. אנחנו היינו חלק מהם. היה מרהיב אם כי יש להודות שמדובר בעצם בכתם בגודל של גרגיר פרג שחולף על פני הענק הכתום.
אז פרידלר אמר לי, אתה חושב שאנחנו השקענו כדי לראות אותו? בוא שמע על מישהו שבאמת השקיע כדי לראות את המעבר של נוגה על פני השמש (נגה. לא מרקורי. אבל אותו עיקרון). יש שמכנים אותו איוב של האסטרונומים: האסטרונום הצרפתי גיום לה ז’נטיל.
ב 1761 לה ז’נטיל נסע במיוחד להודו בכדי לצפות במעבר של נוגה על פני השמש ולמדוד אותו. המעבר מתרחש פעם ב 121 שנה, ואז עוד מעבר אחרי שמונה שנים. אולם עקב מלחמת שבע השנים, בהיותו בדרך להודו, נתקע ידידנו בלב ים ולא הצליח לראות את התופעה.
באסה.
אבל לא אחד כז’נטיל יוותר.
הוא נשאר במיוחד בהודו וכמו יעקב אבינו חיכה שמונה שנים תמימות בכדי לזכות לראות את אהובתו נוגה חולפת על פני השמש. אבל איזה נאכס, ב-4 ביוני 1769, יום האירוע, השמים היו מעוננים ולה ז’נטיל לא הצליח לצפות במעבר. המעבר הבא יהיה עוד 121 שנה אז ידידנו החליט בכל זאת לחזור לצרפת…
בדרך חזור ידידנו ביש המזל חלה בדיזנטריה, כמעט טבע בסערה ורק אחרי שנתיים של מסע הגיע צרפתה.
ושם מה חיכה לו?
עם חזרתו הוא גילה שבהיעדרו הוא הוכרז כמת, רכושו חולק בין קרובי משפחתו, אשתו התחתנה עם גבר אחר ומשרתו באקדמיה למדעים לא נשמרה.
איוב שלנו לא ויתר ובהתערבות של לואי השישה עשר הוחזר חלק מרכושו.
על שמו של לה ז’נטיל נקראת הגלקסיה M32 וכן נקרא על שמו מכתש על הירח.
איזה כיף שיש בעולם שרוטים כאלה. מוסרי נפש למען המדע.
אגב בכדי לדייק, שמו המלא הוא גִיוֹם ז’וֹזֶף יָאסָנְת זָ’אן-בָּאטִיסְט לֶה זֶ’נְטִיל דֶה לָה גָלֶסְיֶיה.
