שיר האהבה היפה בתנ”ך, שיר השירים, על איזו אהובה הוא נכתב?
עצרו. רגע לפני שאתם אומרים שהרעיה היא כנסת ישראל והאיש הוא הקב”ה, עוד לפני הנמשל, מהו המשל? מיהי אותה אהובה שעמדה מול עיניו של שלמה בשעה שחיבר את שיר האהבה המרגש הזה?
דומה שעיון פשוט במקורות מראה כמעט בבירור מיהי הרעיה המסתורית. תחזיקו חזק:
בת פרעה.
מכל נשותיו של שלמה המקרא מדגיש בבירור מיהי הרעיה המועדפת. למעשה היא כמעט היחידה שבכלל מוזכרת (למעט נעמה העמונית שמוזכרת כדרך אגב כאימו של רחבעם ולא כאשת שלמה), בת פרעה חוזרת ומוזכרת חמש פעמים כאשתו המרכזית והאהובה של שלמה המלך:
לקיחתה לאשה מתוארת בהתרגשות כחתן המביא סופסוף אהובתו לביתו:
וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד (מלכים א ג א).
בהמשך היא היחידה שמקבלת את התואר ‘ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה’ (מלכים א ט טז).
שלמה בנה מפעל אדירים, “המילוא” רק בכדי שיוכל לבנות לה בית מיוחד קרוב לבית המלך ובית המקדש: אַךְ בַּת-פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל-בֵּיתָהּ, אֲשֶׁר בָּנָה-לָהּ אָז בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא (מלכים א ט כד).
וגם כשמוזכרים שאר נשותיו באלמוניות, בת פרעה מוזכרת בנפרד ובאופן מיוחד: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה (מלכים א יא א).
לפי ספר מלכים, אין ספק: האהובה המרכזית היא בת פרעה.
האם גם שיר השירים רומז לכך?
הדימויים המרכזיים בפרק הראשון מראים שכן:
‘שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר…אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ’ (שיר השירים א ה). המצרים הקדמונים כידוע היו שחורים (כמו הקופטים של ימינו שהם צאצאיהם ולא כמו ערביי מצריים שמוצאם מארצות ערב והם בהירים). על פי שיר השירים הרעייה הייתה שחורה, וזה נחשב ליופי: שחורה אני ונאווה (נאה!). בהמשך הפרק ידמה שלמה את הרעיה ל” לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי”.
אם הזיהוי נכון, ממש אפשר להרגיש את פעמי החתונה המלכותית גם בהמשך שיר השירים: ‘מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן: מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל’ (שיר השירים ג ו). מביאים את בת פרעה ממצרים, דרך המדבר בשיירה מלכותית מבושמת בשלל מיני ריחות טובים ובשמים.
את הרעיון לזיהוי זה נתן הרב אורי שרקי, והוא אומר דבר נפלא: רק אחרי החתונה של שלמה עם בת פרעה נאמר גם: וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה’. רק מי שיודע אהבת אישה יוכל לדעת אהבת האלוהים. אין נמשל בלי משל חי ואמיתי כמו שלימדה אותי המשוררת רבקה מרים.
***
הזיהוי המפתיע הזה נותן אור חדש על המנהג לקרוא את מגילת שיר השירים בפסח.
יציאת מצרים הייתה התנתקות מהגבוהה שבתרבויות התקופה- מצרים, ויצירת עם נבדל ונפרד. שלמה המלך, שבימיו כמעט והתגשמו כל חזונות התורה, מנסה לחבר את כלל העמים למלכותו, מה שמתבטא ברצון שלו לשאת נשים נוכריות רבות; לא מתוך תאווה אלא מרצון לחבר את כל העמים לישראל. גולת הכותרת הייתה הבאתה של בת השליט של המעצמה התרבותית מצרים. במקום יציאת מצרים: מצרים עולה אלינו. כעת כשיש שקט ושלום, איננו מפחדים מהתרבות המרכזית של התקופה, אנחנו רוצים בשותפות איתה, בלהביא אותה לירושלים על כל המשתמע מכך.
שלמה לא היה הראשון שניסה לחבר את תרבות מצרים לישראל. אברהם אבינו נשא את הגר המצרית ומשה רבינו לקח בנוסף לציפורה גם אישה כושית (על פי הפשט). כמו קודמיו, גם הניסיון של שלמה נכשל. נשותיו היטו את לבבו ובניית הארמון לבת פרעה הייתה אחת הסיבות המרכזיות למרד ירבעם בן נבט. ועדיין- הניסיון עצמו ל”עליית מצריים” ממשיך להדהד לנו כל שנה במגילת שיר השירים. אין זה מוציא את הפירושים האחרים שנפלאים אף הם ועדיין יש בקריאה הזאת משהו מרגש:
לפי פירוש זה, שיר השירים הוא גם שיר אהבה בין ישראל לתרבות העמים, סיפור שיש בו אכזבות ונפילות אבל סופו הוא ” אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם”.
