מה הדבר שהכי מפחיד את החרדים בציונות?

עומק המחלוקת בין התפיסה החרדית לתפיסה הציונית היא לא על השיבה לארץ ישראל ואפילו לא על החילוניות עצמה. אלא על משהו יסודי בהרבה: השיבה לארציות.

כדי להבין מה זה אומר “חזרה לארציות, חייבים להבין בקצרה את ארבעת המהפכות שעשתה הציונות- ובעיקר את המהפכה הרביעית- שדווקא היא הרדיקלית מכולן.

הציונות עשתה ארבע מהפכות:

1: החזירה את הלאומיות הישראלית

2: החזירה את עם ישראל לארץ ישראל

3: החזירה למסורת ישראל (כן כן! על אף שחלקים מרכזיים בציונות לא הוגדרו כשומרי מצוות, הציונות שימרה את היהודים קרובים למסורתם יותר מתנועות אחרות. הציונות הצליחה בענק במקומות בהם ההשכלה נכשלה בגדול. בזכותה גם יהודים שלא מצאו את עצמם בין דפי התלמוד יכלו כעת להרגיש יהודים מתוך השייכות לארץ ישראל ולסיפור התחייה. כפי שאמר הרצל בפתיחת הקונגרס הראשון “הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ-היהודים”. הציונות הצילה את היהדות).

4: הציונות החזירה לארציות.

והמהפכה הרביעית, הייתה המהפכה הרדיקלית ביותר.

מה זה אומר חזרה לארציות? מה כל כך רדיקלי בזה?

כשהיהודים רבים דמיינו את החזרה לארץ ישראל, הם למעשה דמיינו את העתקת חיי הגלות לארץ ישראל: יהודים חיים על אדמתם, משתדלים להיות טובים, לקיים מצוות ולחיות בלי פחד ואויבים.

אולם הציונות הבינה שחזרה לארץ היא הרבה הרבה מעבר לזה..

הציונות רצתה להביא “גאולה” מקיפה הרבה יותר מקיבוץ יהודים שפשוט חיים בארץ ישראל. היא חתרה לתיקון עולם שרוב החוגים הדתיים אפילו לא חלמו עליו: גאולה נשית, גאולה של הטבע, חזרה לחיים, חזרה להיות אור לגויים, חזרה לתורה אחרת- שונה מאוד מתורת הגלות.

חזרה לארציות משמעותה שינוי בתפיסה יסודית ששלטה ברוב שנות הגלות:

שהמטרה של עם ישראל- היא העולם הזה.

לרבים מהקוראים אמירה זו נראית פשוטה מאוד. אבל הדבר הזה צריך הסבר. לאורך שנות הגלות היהדות התכנסה יותר ויותר ב”ארבע אמות של הלכה”. אחרי שנים ארוכות שיהודים בגלות הבינו שהם הולכים ומתרחקים יותר ויותר מהשפעה ממשית על העולם הזה השאיפה לתיקון הועברה אל “העולם הבא” – בין אם במובן של עולם שמימי נשגב ובין אם במובן של אחרית הימים אוטופית כלשהו.

אבל עיקרה של הישראליות שמשתקפת מחומשי התורה הוא המושג היסודי: תיקון עולם. תיקון העולם הזה. לא עולם הבא שמימי, לא גן עדן, לא חזון אחרית הימים אוטופי. תהיו טובים ומוסריים- יהיה לכם גשם בעיתו, יורה ומלקוש, שלום בארץ, פרנסה טובה. לא תהיו טובים- הארץ תקיא אתכם. הישראליות הארצישראלית טענה שהמטרה היא העולם הזה. היה זה עם נושא בשורה שעיקרה: כאן בעולם הזה, יכול האדם להגיע לחיים מוסריים וגבוהים- מתוך חיבור לחיי חומר ועמל- ולא מתוך הניתוק מהם. התורה לא התפרשה כערך בפני עצמו- שהעיקר הוא לימודה, אלא כמובנה הפשוט- היא מורה לנו מה לעשות. היא ספר ההוראות לחיי חומר שלמים. כל התנ”ך מלא בזה.

לא סתם התנועה הציונית חזרה בענק לתנ”ך תוך שהיא מדלגת במופגן על כל ההגות היהודית שנוצרה בגלות. לפעמים טועים לחשוב שהציונות אימצה את התנ”ך בגלל סיפורי הגבורה והמלחמה שבו. אבל הסיבה העמוקה יותר היא שהתנ”ך התנ”ך הוא ספר ארצי מאוד שהתאים למודל של חיים ששואפים לתקן את העולם הזה. היטיבה לבטא זאת רחל המשוררת מכנרת:

“כָּאן עַל פְּנֵי אֲדָמָה –

לֹא בֶּעָבִים, מֵעָל 

עַל פְּנֵי אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה, הָאֵם..

לֹא עַרְפִלֵּי מָחָר 

הַיּוֹם הַמּוּמָשׁ בַּיָּד,

הַיּוֹם הַמּוּצָק, הֶחָם, הָאֵיתָן”

ולכן, הציונות היא הרבה מעבר לחזרה אל ארץ אבותינו. הציונות ראתה עצמה כמשחררת העולם הזה. הדגש של החילוניות בצורתה הציונית- הוא על החול. על תיקון העולם הזה בכלים ארציים.

והחזרה לארציות טמנה בתוכה מהפכות רבות, שהיהודים שחלמו על עלייה לארץ ישראל כלל לא דמיינו. הציונות עשתה מהפכות רבות שכולן נובעות מתוך החזרה לבמת ההיסטוריה כעם נושא בשורה- בשורת התיקון של העולם הזה.

הציונות הייתה תנועה שדגלה בשוויון הזכויות של הנשים, ודבר זה היה כמעט ברור מאליו מראשית העלייה לארץ ישראל. שותפות נשית בלחימה, בבניין, ביצירה, בשירה, בעבודה ובהגות.

הציונות יצרה יחס חדש בין ישראל לאומות העולם. לא יחס של פחד אלא יחס שמאפשר לקבל אותם ולקבל מהם. להכניס אותם למפתן ביתנו ארצנו, ולארח אותם בנינוחות ובלי חשש.

הציונות העלתה את הגבורה היהודית כי מי שמעוניין לתקן עולם חייו לדעת גם להילחם על הדברים היקרים לו.

הציונות העלתה על נס את החיבור לאדמה, לחקלאות, לבוץ שבלעדיהם לא יכולה לצמוח תרבות אמיתית ולא יתכן תיקון עולם.

הציונות המשיכה את מסורת הקידמה וטענה שללא טכנולוגיה ושיפור התנאים אין מה לדבר על תיקון עולם. תיקון עולם לא ייעשה במיסטיקה ומלמולים אלא על ידי שיפור ממשי באורח חייהם של בני האדם.

ולכן מה שהטריף את התפיסות החרדיות לא היה החזרה לארץ ישראל. גם עם אתאיזם עוד אפשר איכשהו להתמודד. אבל עם אנשים שאומרים שעיקר היהדות הוא תיקון העולם הזה, היום המומש ביד- עם כל המשמעויות מרחיקות הלכת שיש לכך- זה הדבר המפחיד ביותר.