לדבר כל הזמן על שנאת חינם זה לפספס את המסר של תשעה באב.
שנאת החינם היא לכל היותר חמישית מהסיבות לאירועי החורבן והשבר של היום הזה.
בואו נתאר לנו רגע את התמונה הבאה:
רגע לפני חורבן בית שני כולם שם מזכירים אחד לשני- אל תעבדו עבודה זרה ואל תעשו גילוי עריות- הרי רק בגלל זה נחרב בית המקדש! זאת הרי הסיבה שאבותינו מסרו לנו שבגללה יש חורבן!
עשו פאנלים נגד עבודה זרה, דיברו על זה בתקשורת, הקפידו והקפידו, ובכלל לא שמו לב שכבר מאות שנים שאין כאן עבודה זרה- והמשימה שלהם הייתה אחרת לגמרי: פילוג קיטוב ושנאת חינם.
הם לחמו בבעיות של הדור הקודם כל הדרך לחורבן.
שישים שנים אחר כך קרה דבר דומה: בר כוכבא דווקא הצליח לאחד את העם בצורה יוצאת דופן. אבל עוד פעם- המשימה כבר הייתה אחרת לגמרי, שוב הם לחמו את בעיות האתמול כל הדרך לחורבנה של יהודה.
זה הזמן לעצור רגע ולעשות סדר בבעיות הגדולות שגרמו למפלות חודש אב. על פי מסורת חכמים, חמישה אירועים מרכזיים התרחשו בתשעה באב:
בתשעה באב היה חטא המרגלים:
בליל תשעה באב עם ישראל בכה ובחר שלא לעלות מהמדבר לארץ ישראל. הטעות שלהם הייתה סטייה ענקית מהחזון הישראלי הגדול: תיקון עולם בתוך חיים ארציים. הם העדיפו את חיי הרוח המדבריים, המנותקים מארציות. תופעה שתחזור על עצמה עוד כמה פעמים בהיסטוריה כשאנשי הגלות יעדיפו יהדות שהיא כולה רוח על פני עלייה לארץ והתעמתות עם חיי החול שהיא מציבה.
בתשעה באב נחרב בית ראשון:
על פי חכמים בית ראשון נחרב בגלל שלושה חטאים: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. זה מבוסס על האירועים שקרו בסוף תקופת ממלכת יהודה: בארץ הייתה שטופה בעבודה זרה שהייתה מעורבת גם בהפקרות מינית ובשפיכות דמים שהתבטאה ברצח הנביאים- כמו זכריה וישעיהו ובהקרבת ילדים לעבודה זרה. הטעות הגדולה בעבודה הזרה לא הייתה רק אמונה ב’עץ ואבן’ אלא בעצם אמירה שאין מוסר מחייב כי כל יום אני יכול להחליף אל אחר עם מוסר אחר. אם כן, בית ראשון נחרב עקב שחיתות מוסרית קשה.
בתשעה באב נחרב בית שני:
חכמים ציינו שבית שני נחרב בגלל שנאת חינם. לא מדובר במשהו מיסטי, אלא במשהו פרקטי לחלוטין: הקיטוב והכיתתיות הנוראה שהייתה בסוף ימי בית שני גרמה למלחמות פנימיות שזירזו משמעותית את חורבנה של ירושלים. נושא זה נטחן היום עד דק ולכן לא ארחיב בו.
בתשעה באב נחרשה העיר וחרבה ביתר:
שני אירועים אלו מציינים את שתי נקודות הציון החשובות של מרד בר כוכבא: בשנת 130 חרש אדריינוס את ירושלים וייסד את איליה קפיטולינה- מה שהוביל לתחילת המרד, וחמש שנים אחר כך (135 לספירה) נחרבה ביתר- מה שמסמל את סיומו של המרד. לא נוכל למנות כאן את הסיבות הרבות לנפילתו של בר כוכבא, אסון שהיה גדול בהיקפו פי עשרות מונים מחורבן הבית, רק נאמר במילה- שלדורו של בר כוכבא הייתה חסרה התבונה המדינית שתדע להגיד: השעה אינה כשרה למדינה כעת, זה חסר סיכוי.
האם יש משהו משותף לכל הבעיות הללו?
כשלעצמן- לא. להיפך. חלק מהטעויות הללו סותרות זו את זו. אם בחטא המרגלים הבעיה הייתה פחד מהעלייה לארץ הרי שבמרד בר כוכבא הבעיה הייתה כמעט הפוכה- ניסיון לדחיקת הקץ גם כשהשעה לא כשרה לכך.
מה בכל זאת משותף?
כל אחת מהבעיות הללו הייתה ההתמודדות המרכזית עם הייעוד של אותו דור. תשעה באב סימל את השבר של הייעוד.
הייעוד של דור המדבר היה להיכנס לארץ ולקיים בה את חיי הרוח הגדולה שקיבלו במדבר- מתוך עמל וחיבור לחיי החול והארציות. בתשעה באב הוכח שכשלו בכך.
שנים אחר כך תיקנו את הטעות של המרגלים, עלו לארץ, ובימי בית ראשון ניסו לקיים את הייעוד של חיי מוסר בתוך הארץ. בסוף ימי הבית הראשון חיי המוסר הגיעו לשפל- ובתשעה באב הוכח שכשלו בכך.
בתקופת בית שני כבר הצליחו לתקן את חטאי הבית הראשון- עבודה זרה וגילוי עריות כמעט ולא היו קיימים. המצב המוסרי היה טוב יותר מהמצב של שלהי ימי הבית הראשון, אבל לקראת הסוף, עודף צדיקות וצודקות גרמו לכיתתיות ופילוג קשים שבהן הרצון להיות צודק עולה על דרך הארץ הפשוטה. הייעוד של ממלכת כהנים וגוי קדוש נשבר בתשעה באב.
בימי מרד בר כוכבא הצליחו לתקן את הפלגנות של ימי בית שני. כפי שכבר אמרנו, דמותו הסוחפת של בר כוכבא הצליחה לאחד את העם בצורה טובה בהרבה מאשר בימי הבית השני. בר כוכבא ניסה בכל כוחו להקים את בית המקדש ואת מדינת ישראל השלישית. אבל גובה לב ולאומיות שורפת מידי הובילו לעיוורון ביחס לסיכויים המדיניים לזכות בעצמאות. בתשעה באב הם גרמו לחורבנה המוחלט של ארץ יהודה.
הפחד מהלאומיות של בר כוכבא יצר בעם ישראל פחד מלאומיות גאה של מרד, ובימי הגלות התרכזו עוד ועוד בארבע אמות של הלכה. זה היה נכון לשעתו אבל התרחק יותר ויותר מהייעוד הישראלי עד כדי מחשבה שאפשר להיות עם שלם ומלא בגלות. בתור הזהב של ספרד- זה הגיע לשיא. בתשעה באב 1492 היה היום האחרון של גירוש ספרד. שוב הוכח שכשלו בהבנת משימת הדור.
כך למעשה, הופך תשעה באב לחג לאומי מאוד. זהו לא חג פרטי. ביום הכיפורים למשל, כל אחד עורך חשבון נפש אישי על מעשיו. אבל תשעה באב וט”ו באב שמגיע שבוע אחריו, מציינים את ימי חשבון הנפש שלנו כאומה. האירועים שקרו בתשעה באב- סימלו את הכשלון של אותו דור להתמודד עם משימתו המרכזית. כל פעם בגלל טעות אחרת.
והיום?
אני אישית חושב שמצבנו לא רע בכלל, אבל את זמן השמחה המוצדקת על מה שהושג, אני שומר לימים אחרים, יום העצמאות למשל. ימים אלו הם ימי חשבון הנפש הלאומי שלנו. אבל שוב נעשה טעות אם נזכיר כל הזמן רק את שנאת החינם, שאין אני מזלזל בהרסנותה, אבל כפי שראינו, כדאי שלא נידבק לשאלות של דורות קודמים- אלא ננסה להבין את שאלת הדור שלנו והאם אנחנו עומדים בה.
