כרגיל אני כאן כדי להציל לכם את חשבון הבנק, חיי הנישואים והבריאות. כל הטוב הזה אם רק תצייתו לכלל הברזל שלי: ‘חוק השתי מנות’.
מה זה אומר? הסכיתו.
באטמוספרה בה גדלתי, סעודת ערב שבת טיפוסית (שישי בערב בלעז) נראית ככה:
מנה ראשונה- חלות טריות, סלט חי וח”י סלטים מכל המינים והסוגים. עכשיו, רק המנה הזו עוברת בהרבה כל ארוחת ערב רגילה ביום יום (שאריות של פתיתים עם קטשופ שהילדים לא סיימו תודה ששאלתם).
מנה שנייה- דגים (כי איך אפשר בלי דג בשבת? הרי ‘האוכל דג ביום דג ניצל מד”ג’, משפט מטריף הסבר בתגובות). בשלב הזה אתה מוכן בהחלט לפרוש לספה לנמנום קצר עד למחרת היום.
מנה שלישית- מרק עשיר כולל שקדי מרק וקרוטונים. את המרק אתה צולח בכוחותיך האחרונים כדי לא לבייש, תוך שאתה נשבע בנקיטת חפץ שאם נכנס אפילו שומשום נוסף לפה שלך אתה מתפוצץ לחתיכות ושיתכוננו לגרד אותך.
ואז מגיעה הקטסטרופה. צועקים מהמטבח שהנה באה “מנה עיקרית”. (אז מה לעזאזל זה היה עד עכשיו?) וכאן שופכים לפניך ברבורים ושליו ופחמימות וכל מטעמים ואתה מחשב מה יותר מסוכן לא לאכול ולחטוף ממי שעמל (אז למה עבדתי עד שתיים בלילה?) או לאכול ולהסתכן במוות ממנת יתר.
אז אחרי כל כך הרבה שבתות כאלו שהסתיימו בקריסה טוטאלית של הגוף, וכמויות בלתי נתפסות של אוכל שעובר להקפאה (אשכנזים), לפח (ספרדים) או לכלב של השכנים (רקסי ז”ל סליחה על הצ’ולנט הניסיוני ההוא), החלטתי להיות מספיק אמיץ כדי לחולל שינוי ופיתחתי את “חוק השתי מנות”, שכמו כל המצאה גאונית הוא פשוט וקליט:
“סעודת שבת לעולם לא תעלה על שתי מנות”.
מה זה מנה? סלטים זה מנה, דג זה מנה, מרק זה מנה, עיקרית זה מנה.
תעשו איזו קומבינציה שתרצו- אבל לעולם לא יותר משתי מנות בסעודה אחת.
רוצים גם דג וגם סלטים? מעולה. אבל אחרי הדג הארוחה מסתיימת. רוצים מנה עיקרית עשירה? נפלא אז תחליטו אם לפני כן יש סלטים או מרק- אבל לא שניהם.
תתפלאו עד כמה זה טבעי ונכון שבארוחת שבת יש- סלטים, ואז מרק עשיר- ואז זהו זה. פשוט כך. זה גם ככה פי שתיים מיום רגיל, אין צורך פי ארבע מיום רגיל.
וככה אתה מסיים את הארוחה שמח רענן וחדור עזוז לשטיפת כלים, סיפור לילדים והוצאה של רקסי ז”ל לטיול. הללויה בייבי. (טוב, שקר, גם ככה קורסים עייפים על הספה ושהכלים יחכו למחר מה קרה).
אגב- מנה אחרונה היא מחוץ לכלל. תמיד אפשר להגיש אותה (לרשימת עשר המנות האחרונות הגרועות ביותר אקדיש מאמר אקדמי נפרד, אציין רק שלפתן עם פירות שלמים בסגנון הקיבוץ נכנס למקום גבוה ברשימה).
כאן אתם מהנהנים בראש ואומרים, נו, סך הכל נשמע הגיוני, האמת היא שגם אנחנו נוהגים ככה לא מעט. אבל חכו להרחבה של הכלל, שבה לצערי רוב המשפחות נופלות:
‘חוק שתי המנות’ תקף גם כשמזמינים אורחים לסעודה.
אהה! אני שומע עד כאן את ה”אלוהים אדירים” שלכם, אבל כן כן, אני רציני לגמרי. אני מבין שזה קשה כי הרי ידוע שכשמזמינים אורחים לסעודה אנחנו בטוחים שזו תחרות מאסטר שף ושצריך להדגים לאורחים את כל היכולות הקולינריות שלנו ועד כמה אנחנו משפחה למופת שאצלה הכל מסודר כמו ב”לאווטה שטרצע” ושיש מנות פתיחה וביניים ומרק ועיקרית- בקיצור גיהינום גם לכם וגם לאורחים שלכם שהעמדתם במצב של אכול הרבה מעבר לכפי יכולתך. והאורחים יחייכו בנימוס ואף יוסיפו במתק שפתיים “אויש זה נהדר, אפשר את המתכון?” (הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שמישהו באמת יתקשר בסוף לבקש את המתכון). אבל בלב האורחים שלכם נושאים תפילה חרישית: אלוהים, עשה שיכבה כבר השעון שבת ונוכל להתחפף מפה.
לכן, אם אתם רוצים שעדיין ימשיכו לבוא אליכם, עשו לעצמכם טובה ותחילו את הכלל הזה גם כשאתם מזמינים אורחים, כמונו למשל (שקר שלישי להיום, הרי ידוע הכלל שמשפחה עם שלושה ילדים ומעלה כבר אפחד לא מזמין לסעודה ומשפחה עם חמישה ילדים ומעלה כבר לא מזמינה גם בעצמה).
בעתיד, כשהנוהג יפשה בכל קהילות ישראל, נצטרך לאכוף אותו גם על מנגלים חברתיים וחתונות (הרי רק מנות הפתיחה שלפני החופה זה כמו חמש מנות ובמנה העיקרית בחתונה אפחד כבר לא נוגע).
בינתיים נסתפק אנחנו בלהיות משפחה לדוגמא שנוהגת בכלל הזה בכל עת חוץ משבתות וחגים ונאמר אמן.
