לפי סקר של אלומה 90% מהבנות הדתיות “מתחזקות” בצבא. עזבו רגע את הדיון אם הסקר מוטה או לא.
לי אין ספק שבנות דתיות מתחזקות בצבא.
בתור מי שמחנך במכינה מעורבת של דתיים וחילונים, אני נתקל אחת לשבוע בנציגים מהציונות הדתית שמקשים עלי בשאלות של “לכתחילה” או “בדיעבד” ומה המכינה עושה לדתיים והאם הם נשארים דתיים ועוד כהנה וכהנה שאלות שתכלס מתחילות כבר לעייף.
אז ככה- הדתיים שמגיעים למכינה מעורבת, כמעט תמיד, יוצאים עם זהות יהודית מגובשת יותר. אעז אפילו להגיד שאם היו הולכים לישיבות ייתכן והיה קורה ההיפך. ולא, זה לא בגלל שהם נתקלים במכינה ב”חילונים” נטולי ערכים, שכל מה שמעניין אותם זה מסיבות ואז הדתיים מבינים- כמה החילונות היא עולם של שקר (כפי שלעתים זקני השבט הדתי מנסים להציג). ההיפך- הם פוגשים חילוניות סופר ערכית ומלאה. הם פוגשים עגלה חילונית מלאה בערכים של אהבת אדם, אהבת העם והארץ עזרה לזולת וידע רחב מני ים.
אז איך הם מתחזקים? דווקא מהמפגש עם עולם ערכי רחב הרבה יותר ממה שהכירו. הדור שלנו מחפש יהודיות רחבה יותר, ישראלית יותר, שצומחת לגובה ולרוחב ולעומק. והחילוניות היא חלק מהיהדות הישראלית שלנו, והיא מעמיקה אותה, והיא מקשה עליה קושיות שדורשות התמודדות, והיא גורמת לזהות היהודית לפרוח ולא להתאבן.
וחיזוק הזהות לא קורה רק במכינות מעורבות. הבן שלי לומד כבר שנה שלישית בבית ספר חילוני. הוא הדתי היחיד בכל השכבה. וראו איזה פלא- בינתיים זהותו היהודית רק מגובשת יותר ורחבה יותר.
גם אני, כשסיימתי את הישיבה התיכונית, כשכל חברי הלכו לישיבות, הלכתי לשנת שירות של בנים ובנות. זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי. במהלך שנת השירות גיליתי את הקב”ה מחדש (ואחר כך גם את רעייתי לעתיד). היום אני יודע להגיד שאם הייתי הולך לישיבה מיד בסוף התיכון, זה היה יוצר לי אנטי גדול. דווקא המסגרת הדינמית שהייתה בה לא רק תורה, אלא גם עצי שיטה, וים ומדבר ובנות (רחמנא לצלן), דווקא הרחבות הזו- העמיקה לי את הזהות. לא מתוך שלילה וגעגוע, אלא מתוך הרוחב והחופש.
מלוא כל הארץ כבודו. גם בעצי שיטה, ובשטיפת כלים ובשירי נעמי שמר.
לכן, גם בעניין הגיוס לצה”ל וגם בעניין מכינה מעורבת אני בכלל לא מתעסק בשאלה החביבה על פרנסי הציבור הדתי “נו, אז זה לכתחילה או בדיעבד?”. השאלה לא רלוונטית בעיני.
אותי הצמיחה שנת שירות מעורבת, שהביאה אחר כך, גם לימוד מרצון בישיבה.
יש כאלה שישבה תצמיח אותם ויש כאלה שתכבה אותם. יש כאלה שמתאימה להם מכינה דתית, יש כאלה שמכינה מעורבת וכן הלאה. בדיוק כמו הגיוס לצה”ל- יש בנות שהצבא הוא הדבר הכי טוב שיקרה להן ויש כאלה ששירות לאומי תפור עליהן וליהפך.
גם אין לי כוונה לקבוע שרק שירות בצה”ל הוא נכון לבנות. הרבה דרכים למקום- גם בצבא וגם בשירות הלאומי.
אני לא מקדש שום מסגרת, כמסגרת “האחת” שהיא היא הכי טובה והכי מתאימה. לא את המכינה שלי ולא שום מקום. כשמגיע אלי חניך ומתלבט לאן ללכת, אני מסתכל לו בעיניים, שואל אותו מה הוא מחפש, מנסה להבין מה מתאים לו, ולפי זה להכווין אותו. רק לא לקדש את המקום האחד שאין שני ולא להכווין את כולם באותה הדרך. הרבה דרכים למקום!
ובכלל, הורים ומחנכים, כדאי לשחרר קצת מהמתח. כשמשדרים לחץ ומה יקרה אם תלך לפה ותעשה כך ולא כך וכו… זה רק מרחיק.
ולכן, גם בלי הסקר, אני יכול להבטיח לכם, הורים יקרים, שהבת שלכם לא “נחלשת” בצבא. גם אם זה קשה, מפגש עם כל רוחב החיים, לטווח הרחוק- רק בונה.
